Rambam on Teshuvah

Hilchot Teshuvah: Mishnah Torah

Rambam – Reb Moshe Ben Maimon (1135-1204)

Intro

2:2

And what is Teshuvah? It is that a person leaves the errors they erred by and turns from those thoughts, and determines in their heart that they will no longer do such things. As it says let the wicked give up their ways, let them turn back to GOD and God will pardon them, for God freely forgives (Isaiah 56:1)

And a person must confess with their lips and say the things they have determined in their heart.

 

Confession

1:1

How does one confess? They say, 'Oh God, I have sinned and erred and transgressed before You, (אנא השם חטאתי עויתי  פשעתי לפניך ) and done this and that. And I regret it and am shamed by my deeds, and forevermore I will not return to that thing. And this is the essence of confession.

 

2:3

Anyone who confesses with words, but does not determine in their heart to let go – this is like one who dunks [in a mikvah] with a creepy-crawly in their hand. Dunking does nothing until they let go of the creepycrawly.

 

Complete Teshuvah

2:1

What is complete teshuvah (תשובה גמורה)?

That is when something that they sinned by comes again to a person, and the possibility exists to do it, and they separate and do not do it because of teshuvah. Not from fear and not from lack of power.

What is this?

Let's say, he came to a woman in sin, and after some time was alone with her, and he still loved her, and his body was energized, and they were in the same setting where they sinned in the past. And he separated, and didn't sin. That is teshuvah gemorah. That is what Solomon was speaking of when he said, remember your energy in the days of your youth (Kohelet 12:1).

If they only turn in their old age, at a time when they no longer are able to do what they did in the days of their youth, even though it is not the finest teshuvah gemorah, it still works, and they are a baal teshuvah.

Even someone who sinned all the days of their life, and does teshuvah on the day of their death and dies in mid-teshuvah, all their sins are forgiven them as it says, until the sun sets and light and moon and stars grow dark (Kohelet 12:2) which is the day of death.

The general principle is that if they remember their creator and turn before they die, they are forgiven.

 

Sins Between People

2:9

Neither teshuvah nor Yom Kippur work for anything other than sins committed between a person and God (עבירות שבין אדם למקום); for example someone who ate something forbidden, or slept with someone forbidden or the like.

For sins between a person and their fellow (עבירות שבין אדם לחבירו); for example beating their fellow or cursing their fellow or stealing or the like, they will never be forgiven until they give to their fellow what they owe them and it is accepted.

Even if they return the money that they owe, it needs to be accepted and they need to ask from them that they forgive him.

 

2:10

A person is forbidden to be cruel and not let [a penitent] off. Rather they should be ready to forgive and slow to anger, and at the time of being asked forgiveness, they should forgive with a full heart and a free spirit.

 

Free will

5:1

Every person is given free will. If they want to turn to the good path and be righteous, they have that ability. And if they want to turn to the wicked path and be wicked, they have that ability. That is what is written behold the human has become like one of us, knowing good and evil. (Bereshit 3:22). That is to say that that species – human – has become unique in the world, and there is nothing like them… and no-one can prevent them from doing good or evil, and therefore lest they stretch out their hand (Bereshit 3:22)

רמב"ם הלכות תשובה פרק ב

  הלכה ב  

ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על  שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו  וגו', וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו. 

     

רמב"ם הלכות תשובה פרק א

  הלכה א  

כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי  פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי,  

 

 הלכה ג  

בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות,

 

רמב"ם הלכות תשובה פרק ב

  הלכה א  

אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח,  כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל  תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה  עושה אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא, אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל  עונותיו נמחלין שנאמר עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר  בוראו ושב קודם שימות נסלח לו.

 

 הלכה ג  

כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ

 

   הלכה ו  

 אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה'  בהמצאו, במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו. 

 

 הלכה ט  

אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן,  אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה  שהוא חייב לו וירצהו, אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו

    הלכה יא  

החוטא לחבירו ומת חבירו קודם שיבקש מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני  זה שכך וכך עשיתי לו, ואם היה חייב לו ממון יחזירו ליורשים, לא היה יודע לו יורשין יניחנו בבית דין ויתודה. 

 

רמב"ם הלכות תשובה פרק ה

  הלכה א  

רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות  בידו, הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה  הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון  שכן הוא פן ישלח ידו. 

 

 הלכה ה  

שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר  שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה  ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ' שני  מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו  של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם  להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך  ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני  קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב  ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו